השנה, יום הבריאות הבינלאומי יצוין בסימן שוויון וצדק בבריאות לצד הסלוגן "הבריאות שלי, הזכות שלי". זכותו של כל אדם בכל מקום לקבל גישה לשירותי בריאות ורפואה. לנושא השוויון בבריאות יש השלכות חברתיות וכלכליות רבות, לצד ההשלכות על בריאות האוכלוסיה.
ישראל ידועה ברמת הרפואה הגבוהה שהיא מספקת עבור תושביה, ונושא הטיפול בפערי הבריאות נמצא על סדר היום שנים רבות. בתחומים מסוימים חל שיפור בצמצום הפערים, אך בחלק אחר הם עדיין משמעותיים, והפתרון הוא תוספת תקציב ומשאבים וחלוקה צודקת שלהם בהתאם לצורכי הבריאות של האוכלוסיה. זהו המפתח לחברה ישראלית חזקה.
בדו"ח האחרון של מכון ברוקדייל שפורסם החודש, עולה תמונה מטרידה המצביעה על פערים רבים בין הרפואה במרכז לפריפריה. ראשית, פערים בפניות למיון. שיעור המדווחים כי פנו למיון לטיפול רפואי דחוף ביישובים פריפריאליים עומד על 79%, בעוד שביישובים בינוניים שיעורם עומד על 73% ואילו בקרב תושבי ישובים מרכזיים שיעורם עומד על 58% בלבד.
בשבת השחורה, בתי החולים בדרום היו בתפוסה של מאות אחוזים וטיפלו באלפי פצועים ופצועות. בימים אלה מתרחשת לחימה עזה בצפון והדבר ניכר בתפוסה ההולכת וגוברת של בתי החולים בגזרה זו
פערים נוספים נרשמו גם בבחינת הסיבות לוויתור על שירותים רפואיים. ניתן לראות בדו"ח כי הסיכוי של תושבי הפריפריה לוותר על שירות רפואי בגלל מרחק גבוה פי שניים מזה של המתגוררים ביישוב מרכזי. בבחינת זמני ההמתנה, שיעור המדווחים כי ויתרו על בדיקות או טיפול רפואי בגלל זמני המתנה ממושכים עמד על 34% בקרב המתגוררים ביישובים פריפריאליים.
כל הגורמים האלה יחד יוצרים פערים משמעותיים שיהיה קשה לגשר עליהם בטווח המיידי. ואם זה לא מספיק, קיימים פערים גם בפרוצדורות רפואיות דחופות ומצילות חיים בין המרכז לפריפריה.
אחד הניתוחים המורכבים והדחופים ביותר בעולם הרפואה אשר ממחיש בדיוק עד כמה לזמן יש השפעה מכרעת על בריאותנו הוא ניתוח צנתורי המוח. בניתוח זה, משך הזמן מתחילת האירוע המוחי ועד לרגע הניתוח עשוי להכריע בין חיים ומוות. עפ"י דו"ח מיוחד בנושא צנתורי מוח שנכתב ע"י מרכז המחקר והמידע בכנסת ישראל, בדרום הארץ ישנם 1.3 מיליון תושבים על כל מרכז רפואי שמבצע צנתור מוח.
פערים נוספים נחשפים גם בתחום המכשור הרפואי ופריסתו. בתל אביב למשל פרוסים 7.5 מכשירי MRI לכל מיליון בני אדם לעומת 4.1 בלבד בדרום ו-3.8 בחיפה. התוצאה? פערים משמעותיים שיש לפעול לצמצומם באופן מיידי.
פערים ואי שוויון במהלך מלחמת חרבות ברזל
במהלך מלחמת חרבות ברזל, הפערים הללו הפכו לניכרים אף יותר. בשבת השחורה למשל, בתי החולים בדרום היו בתפוסה של מאות אחוזים וטיפלו באלפי פצועים ופצועות. בימים אלה מתרחשת לחימה עזה בצפון והדבר ניכר בתפוסה ההולכת וגוברת של בתי החולים בגזרה זו. אני סבורה כי הדרך לצמצום פערים מתחילה בראייה רחבה וכוללנית של התמונה.
ראשית, ניתן לפזר את העומס בין בתי החולים ברחבי הארץ ולהעביר חלק מהמטופלים לבתי חולים במרכז בכדי לייצר "אוויר לנשימה" לצוותים הרפואיים בדרום ובצפון ולהקל על העומסים.
יש להקצות את המשאבים הנדרשים למרכזים הרפואיים ולקהילה בפריפריה, בין אם מדובר בהצטיידות במכשור רפואי חדש, הקמת מרכזי שיקום נוספים בדרום ובצפון ותגבור המערך הסוציאלי באזורים הללו
שנית, עלינו להכיר באי השוויון ולהיערך לבאות. משרד הביטחון פרסם תחזית קשה וקודרת לפיה 12,500 חיילים יוכרו כנכים בעקבות המלחמה. נתון זה מתווסף לעובדה הקיימת לפיה - שיעורם של בעלי המוגבלות המתגוררים בפריפריה (29%) גבוה יותר מזה של אלה המתגוררים ביישובים מרכזיים (17%). המשמעות היא שיש להקצות בהתאם את המשאבים הנדרשים למרכזים הרפואיים ולקהילה בפריפריה עבור הטיפול בהם, בין אם מדובר בהצטיידות במכשור רפואי חדש, הקמת מרכזי שיקום נוספים בדרום ובצפון ותגבור המערך הסוציאלי באזורים הללו.
על אף הקשיים שמביאה עימה המלחמה, ייתכן שהיא עשויה להוות נקודת מפנה בכל הקשור לצדק ושוויון בבריאות. השנה הקרובה היא הזמן שלנו להתגייס ולפעול למען הפריפריה שמהווה את "העורף" של מדינת ישראל ולהפוך את הקערה על פיה.
הכותבת, ד"ר ענת אנגל, היא מנכ"לית המרכז הרפואי וולפסון בחולון
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
