מגזין

הטיפול הרפואי שקיבל סטלין

הרופאים הרוסים שהוחשו לטפל ב"שמש העמים" נראו אובדי עצות מהרגע הראשון. המומחים היהודים שבהם תלו תקווה להצילו נכלאו מספר שבועות קודם לכן ולא שרדו את עינויי המשטרה החשאית. השבוע לפני 67 שנה

צילום מתוך הסרט "סטלין מת!". בריטניה, 2017

במשך 72 שעות בחלקו השני של השבוע הראשון של מארס 1953, מאות מיליוני בני אדם בעולם נדבקו למקלטי הרדיו או חטפו ממוכרי העיתונים ברחובות המרכזיים בערים הגדולות את ההוצאות המיוחדות שמכונות הדפוס ייצרו בקצב מסחרר. בעיר אחת לפחות, במדינה אחת, השתרכו תורים ארוכים מול ערימות הנייר הענקיות והקוראים הסקרנים, חרדים לבאות, לא הסתירו פחדיהם נוכח זרם החדשות שעסקו אך ורק במצבו הבריאותי ההולך ומידרדר של איש אחד.

עד אז הוא היה שמש העמים. סגדו לו כמו לאל כל-יכול ומרוחק, ראו בו ענק האנושות. העריצו אותו וחששו מפניו. חבורה מצומצמת של עבדי-צמרת נרצעים, שהצטיינו בנאמנותם הכלבית שהופגנה סביבו, טרחה להדגיש בכל "בולטין רפואי" ששחררה לתקשורת הרעבה כי "טובי הרופאים מכל רחבי האימפריה" הוזעקו כדי לטפל בו. אלא שהוא כלל לא הוחש לשם כך לבית חולים.

אות הפתיחה לשלושה הימים הדרמטיים ההם, השבוע לפני 67 שנה, ניתן ביום רביעי, 4 במארס. הכותרת הראשית במהדורת אחר הצהריים של הנפוץ בעיתוני ישראל דאז, "מעריב", הופיעה ב"אותיות קידוש לבנה": "מרשל סטלין גוסס". בכותרת המשנה צוין: "קיבל שטף דם במוח. מחצית גופו שותקה".

בהמשך צוטטה במלואה ההודעה מטעם הממשלה הסובייטית והמפלגה, ששודרה ב-07:00 בבוקר ברדיו מוסקבה ולאחר מכן, מדי כמה שעות, עודכנה. הבולטין הרפואי המפורט להפליא בנתוניו הרפואיים, תוך עדכונם אחת לשעה – מהלך שלא היה כמותו מעולם לגבי מנהיג כלשהו – יכול ללמד גם עתה לא מעט על מצב הרפואה באותם הימים: מה ידעו הרופאים ובעיקר מה הם לא ידעו.

סטלין. שומרי ראשו המבוהלים והמשרתת האישית במעונו מצאו אותו שרוע על הרצפה. צילום: ויקימדיה

סטלין, מנהיגה ושליטה-רודנה של ברית המועצות, לקה בשטף הדם לפי אותה הודעה, עוד ביום א'. מאבטחיו, שומרי ראשו המבוהלים והמשרתת האישית במעונו, מצאו אותו שרוע על הרצפה, בגדיו ספוגים בשתן, ריר לבן בקצות פיו. האבחנה - שיתוק - נעשתה כעבור שבע-שמונה שעות. הוא היה בצידו הימני של הגוף, גרם לו לאבד את כושר הדיבור. הוא נשם בכבדות ובקושי, פעולת הלב נחלשה. בחצות שלפני השידור ברדיו, הורע מצבו. שטח שטף הדם הורחב. על ההודעה חתמו חמישה משבעה הרופאים שהובהלו למעון הנופש, ה"דאצ'ה", שבו שהה, 19 ק"מ מדירת השרד הקבועה שלו בקרמלין שבלב מוסקבה.

"כל הרופאים הם חברי המפלגה". שניים ששמותיהם הוזכרו בהודעה היו: פרופ' ולקומסקי ופרופ' קונובלוב – "חברי האקדמה הסובייטית למדעים", נדרשה ההדגשה. "הם נקטו בכל האמצעים כדי לשפר את מחזור הדם והנשימה של החולה אך ללא תוצאות. סטלין מחוסר ההכרה, התקשה לנשום, בנשימתו היו הפסקות ארוכות. גופו סובל מחסור חמצן. הדופק בהודעה האחרונה היה 120 פעימות לדקה, לחץ הדם 220/120, חומו 38.2 ומעלה. הרופאים מתאמצים עכשיו לחזק את פעולת הנשימה ומחזור הדם".

"החולה קיבל טיפול בחמצן, זריקות קופר-קפאין, סטרופנטין, גלוקוזה. הדביקו לו עלוקות לאוזניים להפגת לחץ הדם. כמו כן, תחבושת קרה הונחה על מצחו, הוא טופל בחוקן מזין עם גלוקוזה שכלל גם 100 גרם שמנת וחלמון ביצה וכן בתרחיף מגנזיום כחומר משלשל. כן טופל במנות פניצילין"

למחרת, ב-5 במארס, הכותרת הראשית ב"מעריב" היתה: "קצו של סטלין מתקרב". בדיווח נמסר: "שטף הדם פגע בחלק המרכזי של המוח. החולה לקה בהסתיידות עורקים. לא חל שינוי במצב חוסר ההכרה הכבד שלו, גם לא בהפרעות בפעולת הלב. נשימתו בלתי קצובה". הבולטין המשיך לפרט: מספר כדורי הדם הלבנים התרבה. הסתיידות העורקים החלה להתפתח ב-2 במארס בגלל היפרטוניה (יתר מתח). שטף הדם הוא בצד השמאלי של המוח. שותקו הגפיים בצד הימני".

על הטיפול שקיבל דווח: עקב "נשימת צ'ייני סטוקס" - הפרעות נשימה המאופיינת בקצב מהיר ובנשימות שהולכות ומעמיקות - קיבל אספקה שיטתית של חמצן, תרופות להסדרת הנשימה ופעולת כלי הדם, אלא שמצבו הכללי הורע. קצב הנשימה המדוד 36 בדקה עם הפסקות ממושכות. דופק לא סדיר 116-108 בדקה, לחץ הדם 210/100, חום 38.6. לב מורחב.

"אין תמורות אורגניות חשובות בריאה ובכלי העיכול", זה הנוסח שהופץ. "בבדיקות נמצא חלבון בשתן, ומספר כדורי הדם האדומים המופרשים בשתן גדל. מספר כדורי הדם הלבנים 17,600. החולה קיבל טיפול בחמצן, זריקות קופר-קפאין, סטרופנטין, גלוקוזה. הדביקו לו עלוקות לאוזניים להפגת לחץ הדם. כמו כן, תחבושת קרה הונחה על מצחו, הוא טופל בחוקן מזין עם גלוקוזה שכלל גם 100 גרם שמנת וחלמון ביצה וכן בתרחיף מגנזיום כחומר משלשל. כן טופל במנות פניצילין".

היתה הערכה ששטפי דם קטנים הופיעו גם בקיבתו והם קשורים לשבץ המוחי. בדיקה מאוחרת יותר העלתה שהופיעו פצעים על הדופן האחורי של הלב והפרעות קשות יותר בזרימת הדם בעורקים הכליליים ואז נרשמה צניחה חדה בלחץ הדם.

ביום שישי, 6 במארס, כבר היתה הכותרת הראשית ב"מעריב": "סטלין מת". "שליטה של רוסיה מת אמש ב-9:50 בלילה במוסקבה בגיל 73. הכרתו לא חזרה אליו מאז שקיבל את שטף הדם במוח ביום ראשון בלילה. מצבו הורע באופן חמור עוד יותר אתמול אחר הצהריים".

ההודעה על מותו שודרה ברדיו מוסקבה שש שעות ועשר דקות לאחר הפטירה, בארבע לפנות בוקר. בבולטין הרפואי האחרון נמסר: "הדופק עלה עד ל-150-140 בדקה כשהחלה גסיסתו. עבר בדיקות קרדיו-אלקטרו-גרפיות שבהן נקבע כי העורק הראשי בלב נפגע קשה ולא פעל".

על ההודעה חתמו שר הבריאות של ברית המועצות, טרטיאקוב והרופאים הבכירים - מנהל המחלקה הרפואית בקרמלין ד"ר קופרין, הפרופסורים פאבל לוקומסקי, קוניבלוב, אלכסנדר מיאסניקוב, טריאב, פולימונוב, גלוזנוב וכן ד"ר טקצ'ב וד"ר ניאזמנוב.

עורך "מעריב", ד"ר עזריאל קרליבך, במאמר שנפרש על כל המחצית התחתונה של העמוד הראשון, כתב בניסוחיו הייחודיים: "הבשורה הגדולה של הדור – המוות גאל אותו מסטלין. מן הרודן הגדול ביותר שידעה היסטוריה של האנושות. ממי שנטל את צלם האדם משמונה מאות מיליון נפש, כמחצית יושבי תבל. ממי שאיים בתאוות דמים אטומית על אוכלוסיית כדור העולם. ומי שרצח – גרוע, לאין ערוך גרוע מכל – את חזונו של דור. מי שהפך את חלום החופש לסיוט העינויים. מי שהביא את מאוויי ההמונים לצדק סוציאלי עד לתהומות הייאוש מכל הטוב באדם...".

מותו של העריץ חולל רעידת אדמה במימדים טקטוניים רחבי היקף, שלא כאן המקום לפרטם ולהאירם בהקשרים מדיניים, כלכליים וחברתיים ומידת השפעתם על אירופה כולה.

מעניין, בריחוק של עשרות שנים, לחזור ולקרוא גם כותרות ראשיות שהופיעו אז ב"קול העם", עיתון המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). הכותרות, יום אחרי יום, אומרות הרבה: ב-5 במארס, בכותרת הראשית: "חרדה עמוקה בעולם למצב בריאותו החמור של י. וו. סטלין (יוסף ויסריונוביץ). למחרת: "העמים מייחלים להבראתו... מרחבי תבל זורמים לקרמלין מברקי תקווה ואיחולים להבראת המנהיג הדגול", וכותרת מאמר המערכת: "ימי חרדה". ב-8 במארס, כותרת ראשית: "עמי העולם שרויים באבל כבד על מות יוסף ויסריונוביץ סטלין". במחצית התחתונה של העמוד הראשון, נאום ח"כ שמואל מיקוניס שהיה מזכ"ל המפלגה, בישיבת אבל מיוחדת שנערכה ב-6 במארס: "שמו של סטלין הגדול יהיה חרות לנצח בליבות מאות מיליונים בעולם".

עלילת הרופאים היהודים

ההיבט הרפואי בפרשה המסועפת זאת ובספיחיה מעניין במיוחד. לא מעט פרטים נודעו למעשה רק כעבור שנים רבות. גם עתה מסמכים שונים על אותה פרשה עודם קבורים בארכיונים הרשמיים שאין גישה אליהם.

מאלה שבכל זאת ראו אור, ניתן לציין: השבץ התרחש שבעה שבועות לאחר שמוסקבה הרשמית הודיעה על מעצרה של קבוצת רופאים יהודים, "הנאשמים בקשר לרצוח את מפקדי הצבא האדום ולסלק מתפקידם את מנהיגי ברית המועצות". כך פרצה לתודעה ובסערה גדולה מה שנודע בהיסטוריה של המאה שעברה כ"עלילת הרופאים" .

התניעה אותה קרדיולוגית, ד"ר לידיה טימשוק, שדיווחה לממונים עליה כי הרופאים שהיו בכירים ממנה ביצעו אבחון מוטעה בכוונה בדבר מצבו של מזכיר המפלגה אנדריי ז'דנוב, שמת עוד ב-1948. היא נחשבה למומחית בפיענוח אק"ג.

פרופ' יעקב רפפורט, פתולוג עתיר מוניטין, היה אחד מהמומחים היהודים שהושלכו לכלא ועונו ומבין היחידים ששרדו. הוא הסביר לחוקריו על הדרך הטובה ביותר לטפל בשבץ, מהי נשימת צ'ייני סטוקס וקבע שלעתים קרובות המוות במצב כזה בלתי נמנע. הוא התבקש להמליץ על רופאים שיטפלו ב"אדם חשוב מאוד"

תשעה מהם היו באמת "הטופ שבטופ" ברפואה של ברית המועצות באותם הימים. אילו הם היו ליד מיטת החולה, ייתכן שהיו מסוגלים לאוששו במידת מה. לפי מסמכים אחרים, מספרם היה כנראה 19. הם הושלכו לכלא, כמה מהם נעלמו מהעין עוד קודם לכן וגורלם לא ידוע. ייתכן שאת שארית חייהם בילו בגולאג בסיביר. הם עברו עינויי תופת וחקירה אכזרית במרתפי המשטרה החשאית ובכלא לפורטבו הידוע לשמצה במוסקבה. אחדים נכבלו בשלשלאות. רובם לא שרדו.

ראוי לשוב ולהזכיר את שמותיהם גם כיום: פרופ' מירון וופסי - עד שנאסר שימש רופאו האישי של סטלין; פרופ' יעקב אטינגר, נוירולוג; ד"ר גרינשטיין, נוירולוג; פרופ' יעקב רפפורט, פתולוג עתיר מוניטין; ד"ר ולדימיר וינוגרדוב, קצין הרפואה הראשי של הצבא; פרופ' בוריס שימילוביץ, המנהל הרפואי הראשי של בית החולים היוקרתי בוטיקן, שהיה אז מצויד במיטב האבזור הרפואי אך לא נגיש לציבור הרחב אלא רק לצמרת המפלגה והמדינה; ד"ר אסיה בוריסובנה אפשטיין, ד"ר סליה מרקובנה ניסנוביץ', ד"ר רגינה גרגורייבנה בלוך, ד"ר דורה מוייסייבנה פפרנו, ד"ר מ.ז. יזראליט, פסיכיאטר; ד"ר מיכאיל קוגן וד"ר יגורוב, שניהם רופאים כלליים, ד"ר הימלוביץ.

הרופאים הרוסים שהוחשו לטפל בסטלין נראו אובדי עצות מהרגע הראשון, ואז נשלחו בבהילות כמה שליחים-מטעם לאחדים מהכלואים היהודים, כדי להיוועץ בהם לגבי הטיפול. אל אחדים הגיעו השליחים כאשר המומחים הללו כבר לא היו בחיים בעקבות עינויי התופת שעברו.

פרופ' רפפורט, מבין היחידים ששרד, תיאר כעבור שנים בזכרונותיו כיצד הסביר לחוקריו על הדרך הטובה ביותר לטפל בשבץ, מהי נשימת צ'ייני סטוקס וקבע שלעתים קרובות המוות במצב כזה בלתי נמנע. הוא נתבקש להמליץ על רופאים מומחים שמוכרים לו כדי שיוכלו לטפל ב"אדם חשוב מאוד" (שמו של סטלין לא הוזכר כמובן בחקירה). כל האחרים שנאסרו היו עמיתיו ואחדים מהם אף ידידיו האישיים ומבאי ביתו. השבץ היה קטלני מדי מכדי שניתן יהיה להשיב את החולה לחיים.

ההיסטוריה הרפואית של סטלין  

היום גם ידוע שלסטלין היו כמה מחלות רקע שהוסתרו. ההיסטוריה הרפואית העשירה שלו שימשה לכן כר נרחב להשערות במיוחד כשלפתע לא נראה זמן מה בציבור. זו כללה: קרומים שנמתחו בין אצבעות רגלו השמאלית והקשו עליו ללכת; חטטים בפניו בעקבות אבעבועות שחורות שחלה בילדותו; מרפק יד שמאל מעוות שגרם קושי לכופפה - תוצאה של פגיעה בעת טיפול בתאונה שעבר, ולפי גירסה אחרת עקב השיתוק על שם ארב (Erb's palsy) - פגיעת מולדת מוגבלת לשורשי העצבים הצוואריים בחוליות C5 ו-C6; למתבונן מהצד נראה שיד שמאל מעוותת.

הרופא שבדק את סטלין, ד"ר וינוגרדוב, נחרד פעם מעישון המקטרת התמידי שלו והמליץ שיפרוש נוכח מצבו הרפואי ההולך ומחמיר. הוא נאסר בעקבות זאת בסתיו 1952. באותה שנה נאסרה ד"ר לינה שטרן, שסטלין ציפה קודם לכן שתמצא מתכון רפואי-מדעי חדיש ומיוחד עבורו להארכת חייו, אך משלא סיפקה את מבוקשו, הורשעה בבגידה ובריגול

הוא הרבה להתלונן על כאבים בשרירים ובקצות העצבים בגפיים, שהופיעו  בגיל 50. בעצת כמה מרופאיו, בעיקר מעיר מולדתו בגרוזיה (גיאורגיה), טיפל בכאבים באמבטיות חמות במרחצאות הרפואיים בהרי הקווקז; התקפי מיגרנות, כאבי גרון כרוניים. כדי לטפל ביתר לחץ הדם שלו, לפי המלצה של רופא ששמו לא ידוע, שתה מים רתוחים עם כמה טיפות יוד.

מ-1936 סבל מטרשת עורקים. ב-1945, ככל הידוע, לקה לראשונה בהתקף לב או בשבץ קל ושוב ב-1947. התקף לב נוסף עבר בספטמבר 1945. עדויות שנגבו ממקורבים, שנים רבות לאחר מותו, גם ציינו עוויתות פתאומיות בכלי הדם.

הרופא שבדק אותו, ד"ר וינוגרדוב, נחרד פעם מהשפעת עישון המקטרת התמידי שלו והמליץ שיפרוש נוכח מצבו הרפואי ההולך ומחמיר. הוא נאסר בעקבות זאת עוד בסתיו 1952. באותה שנה גם נאסרה רופאה אחרת, ד"ר לינה שטרן, שסטלין ציפה קודם לכן שתמצא מתכון רפואי-מדעי חדיש ומיוחד עבורו להארכת חייו, אולם כאשר לא סיפקה את "התוצרת המקווה", הורשעה בבגידה ובריגול.

"עלילת הרופאים היהודים" הולידה פאניקה, גל של אירועי אלימות נגד יהודים במוסקבה, באודסה ובערים אחרות. אנטישמיות במלוא כיעורה והיסטריה המונית, שלובתה על ידי תועמלני המפלגה. פרופ' רפפורט סיפר ל"ניו יורק טיימס" במאי 1988 לקראת פרסום זכרונותיו, סמוך ליום הולדתו ה-90, על אם צעירה שהשליכה לרצפה צנצנת ריקה ששימשה כאריזה לפניצילין והכריזה שלא תיתן עוד תרופות שרשמו רופאים יהודים לתינוקה, "כי היא מעדיפה שימות מדלקת ריאות מאשר יורעל במו ידי". בתו של רפפורט סיפרה שבילדותה היו לה חלומות זוועה על כך שידידו הקרוב של אביה, פרופ' וופסי, נתלה לעיני המונים מריעים במרכז הכיכר האדומה.

רק ב-4 באפריל 1953 לאחר שסטלין נקבר, בוטלה פומבית עלילת הרופאים, פורסמה הודעה על שחרורם מהכלא. היא הופיעה בעמוד 2 בעיתון "פרבדה".  בהודעה שנוסחה באופן מפותל נאמר כי הם הואשמו על לא עוול בכפם. חוקריהם הואשמו בניהול פסול של חקירותיהם ולהאשמות שהוטחו נגדם לא היה בסיס חוקי. אחד החוקרים הבכירים נכלא.

יורשי סטלין התנערו מהעלילה: ד"ר קוגן מת בכלא מסרטן. גם פרופ' וופסי מת מסרטן שהתפתח ברגלו כתוצאה מסטרס החקירות שעבר. כמוהו ד"ר אטינגר שחלה ולא קיבל טיפול רפואי נאות.

ביום שבו שוחרר פרופ' רפפורט מכלאו, ביקש ממנו חוקרו הראשי: "אנא בבקשה ממך, שכח מכל מה שאירע בעת שנחקרת כאן".

מקורות:

ארכיון "מעריב"

ארכיון "דבר"

Soviet Survivor Relives 'Doctors' Plot' - The New York Times 13.5.1988

The Soviet “Doctors' Plot”—50 years on – NCBI (מאמר של פרופ' מרק קלרפילד מאוניברסיטת בן גוריון וד"ר סידוני הכט, גרונטולוג ב-BMJ  ב-21 בדצמבר 2002)

"הימים האחרונים של סטלין", מאת פרופ' יהושע רובנשטיין (עברית: אהרון לפידות; הוצאת ידיעות ספרים, 2019)

Stalin – The court of the Red Tsar מאת סימון סבג-מונטיפיורי הוצאת פניקס 2004

נושאים קשורים:  סטלין,  עלילת הרופאים היהודים,  ברית המועצות,  מגזין,  שבץ מוחי,  "מעריב",  עזריאל קרליבך,  חדשות
תגובות
05.03.2020, 15:46

כתבה מעניינת מאוד.

05.03.2020, 15:50

אגב בתמונה המצורפת , שהינה מסרט , השחקן השמן מימין המרכיב משקפיים משחק את לוורנטי בריה מפקדה הנורא של המשטרה החשאית האן. קה. וו. דה. הוא היה ארכי רוצח והוצא להורג מאוחר יותר. בקיבוצי ה"שומר הצעיר" ובמפלגת מפ" ם הוא היה מנהיג נערץ שנקרא "שמש העמים"......

אנונימי/ת
05.03.2020, 15:55

שמש העמים היה סטלין. הכינוי הזה הוא קיבל ממפ"ם אבל גם במדינה הסובייטית . לא בריה. גורלו של בריה לא לעניין כאן. הכתבה מדגימה את ההיבטים הרפואיים הקשורים בפרשה : כיצד דיווחו אז, אילו נתונים סיפקו לציבור בדווקנות מדהימה ממש. כמו מסמך "סיכום ביקור" אצל רופא ישראלי... זה מה שמיוחד

אנונימי/ת
05.03.2020, 15:56

בריה האמיתי לא בסרט לא נראה כפי שנראה האדון שמימין...

05.03.2020, 17:16

התכוונתי לסטאלין , הוא נקרא "שמש העמים". השחקן השמן אכן אינו דומה לבריה, מה לעשות ..שימו לב לשמות יהודיים של רבים מן הרופאים.בביוגרפיות שקראתי על סטאלין אחת של יו סיבג מונטיפיורי והשניה של אדוארד רדז'נסקי ( שניהם יהודים) הועלתה גם ההשערה כי בריה הגיע הראשון לסטאליו הגווע והוא חנק אותו עם כרית. (בריה רצה להיות יורשו,זאת השערה ). סטאלין הורה לרצוח גם קומוניסטים אדוקים שהיו נאמנים לו , מכיוון שהיה פאראנואיד. הרופאים שהובהלו אליו רעדו מפחד.

אנונימי/ת
05.03.2020, 17:40

נהדר

אנונימי/ת
05.03.2020, 18:40

מרתק. שווה עוד סרט

אנונימי/ת
06.03.2020, 10:01

ממש כמו שהצבא האדום התרוצץ עם המכנסיים למטה במלחמה מול פינלנד הקטנה ומיד אחרי גרמניה בגלל שכל מי שידע מה הוא עושה היה מת, בגולאג או באמצע סשן bdsm עם החוקרים כך גם הרופאים של סטלין. היטלר היה אכזרי אבל לפחות הוא האמין בפנטזיות הילדותיות שלו, סטלין היה פשוט אדם מרושע.

גם היטלר, גם סטלין אנשים חולי נפש, סכיזופרנים/פראנוים שהצליחו לעשות שאיפת מוח לאמונו אנשים במדינותיהם . כך הופכים חלום חופש לאסון אמוני, התמונות מצב בארץ עכשיו קצת דומה לפי התרבות שמאלנים עם מוח שטוף
סכנה בהחלט לעם יהודי

אנונימי/ת
06.03.2020, 20:06

ד"ר גרוסמן, את רופאת ילדים או טוקבקיסטית?
אז השמאל בישראל מזכיר לך את היטלר וסטאלין?

06.03.2020, 14:45

תודה רבה כתבה מעניינת מאד