לא פעם עומדים החולים בפני צומת דרכים בעודם צריכים לקבל החלטות משמעותיות לגבי מצבם הרפואי. בסיטואציה זו הם מכתתים רגליהם ושוברים ראשם בדרכם למציאת הייעוץ והטיפול הרפואי הטוב ביותר. לצד הרופאים המטפלים ומנועי החיפוש השונים באינטרנט, אחד הפתרונות העומדים על הפרק הוא ייעוץ והכוונה רפואיים הניתנים על ידי רבנים, המציגים עצמם כמומחים בתחום הרפואי. לעתים החולים גם נתלים באמונתם ומסיבה זו פונים בשעתם הקשה ליועצים אלה.
עוד בעניין דומה
מן המפורסמות כי בעבר הלא רחוק זכה הרופא לאמון בלתי מסויג וכל אשר הורה התקבל בציבור החולים כתורה מסיני בבחינת כזה ראה קדש. ואולם, בדור האחרון חל כרסום במעמד הרופא ונוצר משבר ביחסי רופא-חולה, שסיבותיו רבות וקצרה היריעה מלפרטן.
לעתים, ה"רבנים הרופאים" חורגים מסמכותם ו"מפענחים" בדיקות הדמיה, מביעים דעתם לגבי מהות וטיב הטיפול ואף מורים על דרך הטיפול. בעצמי נתקלתי באחד היועצים הידועים אשר בלי להניד עפעף חיווה דעתו על ביצוע ניתוח כריתת שד, הגם שזו נשללה על ידי הכירורג המטפל
על רקע משבר זה גדל מספר הפונים ל"רב היועץ הרפואי" ואותם מוסדות החלו לפרוח. היועצים הללו, "הרבנים הרופאים" אשר מפרסמים עצמם במגוון אתרים, כדוגמת "עזר מציון", "עזרה למרפא", "יחד בתקווה", "רפאנו וניוושע", מציעים הכוונה וייעוץ רפואי. הייעוץ שניתן מכוון בדרך כלל לרופאים הידועים בתחום המדובר והיכן ניתן הטיפול הטוב יותר. באופן שכזה פונים אל ה"רב היועץ" אלפי חולים ומשפחותיהם, הנענים באמצעות האינטרנט, ואף יש שממתינים שעות על גבי שעות עד שיתפנה הרב ויוכל לקבלם.
ואולם לעתים, ה"רבנים הרופאים" חורגים מסמכותם ו"מפענחים" בדיקות הדמיה וכן מביעים דעתם לגבי מהות וטיב הטיפול ואף מורים על אופציה טיפולית מסוימת. בעצמי נתקלתי באחד היועצים הידועים אשר בלי להניד עפעף חיווה דעתו על ביצוע ניתוח כריתת שד, הגם שזו נשללה על ידי הרופא הכירורג המטפל.
חשוב לדעת כי יועצים רפואיים אלה לא עברו הכשרה רפואית אקדמית פורמלית, לא למדו בפקולטה לרפואה ולא הוסמכו כרופאים כדין. דא עקא כי בעידן של התקשורת האלקטרונית, קל יחסית לרכוש את אמון הציבור ביכולת המקצועית של הרב היועץ בעזרת תמונה שבה הוא צופה בהדמיה של המוח ומצביע על אזור מסוים. באחד האתרים נכתב על הרב היועץ הרפואי כי "הוא נחשב לבר סמכא מקצועי בתחום הרפואי וגדולי הרופאים בארץ ובעולם סומכים על אבחנותיו הרפואיות!", ועוד מצאנו כתוב באותו אתר כי הרב גם קנה לו "בזכות ולא בחסד, את התואר יועץ רפואי ומומחה בעל שם עולמי בכל תחומי הרפואה".
הבעיה המרכזית עם התייעצות בנושא רפואי עם רב היא זו הנוגעת לבטיחות החולה בכל הנוגע למצבים דחופים מצילי חיים. מדובר במצבי חירום רפואיים שכיחים שבהם קיימת "שעת הזהב" הנותנת לחולה חלון הזדמנות קצרצר לביצוע הפרוצדורה הטיפולית הנדרשת להצלתו.
לדוגמה, מקרה שבו מגיע לחדר המיון אדם לאחר חבלת ראש ובדיקתו מעלה כי הוא סובל מדימום תוך גולגולתי הלוחץ את המוח ועשוי לגרום למוות או לנכות נוירולוגית קשה אם לא ינותח באופן בהול. הוא הדין לאחר אבחון של חסימה חריפה-אקוטית של עורק בלב או עורק במוח או עורק בגפה, מצב הדורש ניתוח או צנתור בהול. לעתים מדובר ביולדת שבעיצומו של מהלך הלידה, מאובחנת מצוקה עוברית בשל העדר אספקת חמצן. מדובר במצב חירום הדורש חילוץ מיידי של העובר בניתוח קיסרי.
במקרים לעיל, את ההוריה לדחיפות הטיפול קובע רופא מומחה בתחום. ואולם, כך מלינים באוזני חברי הרופאים, למרבה הצער לעתים קרובות המטופל או בני משפחתו מחליטים שלא להסכים לקבלת הטיפול הרפואי טרם יתייעצו עם "הרב" ויקבלו את ברכתו-הסכמתו לטיפול המוצע.
רק השבוע שמעתי ממנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית חולים בירושלים על יולדת שהיתה במצב המתואר לעיל, ולתדהמת הצוות המטפל סירבה לניתוח עד אשר תתקבל הסכמת הרב. ואכן, נערכו על ידי הרופאים הבכירים טלפונים חוזרים אל הרב שלבסוף נעתר לתחינות הרופאים ואישר את הניתוח.
הרופאים בישראל כבר הכילו מ-1996 את לשון חוק זכויות החולה והם דורשים חתימה של החולה על טופס ההסכמה לטיפול. ומה קורה כשהאינדיקציה הרפואית ממש בהולה והחולה מסרב לטיפול? רופאים רבים יעדיפו בצדק שלא לכפות הטיפול הדחוף מחשש לעורם, על אף שמקצועית ומוסרית אינם שלמים עם עצמם
מדובר בהצלת חיים ממש ולכן מצבים אלה מעמידים את הרופאים אל מול שוקת שבורה ומונעים מהם להעניק לחולה את הטיפול המיטבי החיוני. מדוע? כיוון שהחוק דורש את הסכמת החולה לטיפול שהוצע לו, כך שאם הרופא יכפה הטיפול על החולה – כלומר ינתח ללא הסכמה – מרחפת עליו אימת החוק הן בדיני הנזיקין והן במשפט הפלילי.
הרופאים בישראל כבר הכילו משנת 1996 את לשון חוק זכויות החולה והם דורשים חתימה של החולה על טופס ההסכמה לטיפול. ומה קורה כשהאינדיקציה הרפואית ממש בהולה והחולה מסרב לטיפול? רופאים רבים יעדיפו בצדק שלא לכפות הטיפול הדחוף מחשש לעורם, על אף שמקצועית ומוסרית אינם כמובן שלמים עם עצמם.
נציין כי במידה שמדובר בילד הזקוק לטיפול דחוף או במבוגר שאינו מסוגל פיזית או נפשית ליתן הסכמה, לא זקוק הרופא בעיקרון להסכמת ההורים (טובת הילד גוברת במקרה זה) וכן במידה והחולה מחוסר הכרה, הוא יטופל עם "הסכמה" של שלושה רופאים שיחתמו על הטופס, בהתאמה.
אולם, ידוע לנו שלא כל הרופאים הם "שומרי חוק" או יראים ממנו בנסיבות המתוארות לעיל. אלה הם הרופאים שיפעלו על פי מקצועיותם וצו מצפונם.
לפני מספר שנים ביצעו רופאים גינקולוגים בירושלים ניתוח קיסרי חירום בשל מצוקת עובר ללא הסכמת היולדת, היות שחשו כי הם מצילים את חיי העובר שיהיה אדם בעוד דקות ספורות (ואז קיימות לו זכויות משלו). מאידך, נתקלנו גם במקרים שהרופאים בחדר לידה המתינו – על פי בקשת ההורים – להתייעצות עם הרב והתינוק שנולד סבל מנזק מוחי קשה.
הרב שלמה דיכובסקי, חבר בית הדין הרבני הגדול, במאמרו "תשובותיו של רב לרופא" בתחומין י"ז, זועק זעקה גדולה ומרה בנושא זה, שאין בעיניי חשובה הימנה, שכן הייתי עד לה כרופא. בשל העובדה שלעתים אף דקות ספורות מבדילות בין חיים או חלילה איבוד איבר או מוות, אביא את קריאת הרב כלשונה:
"כאן המקום להביא ערעורם של רופאים יראי שמים ותלמידי חכמים על הנוהג שפשט לאחרונה לפנות לרב או למקובל, גם כאשר קיימת סכנה מיידית ופיקוח נפש מוחשי. קורה לא אחת שכתוצאה מן ההמתנה, החולה הולך לעולמו. כשם שאין הרופא והחולה בעלים על גופו של אדם, כך גם הרב אינו בעלים עליו. מאז חלפה תקופת הנביאים, נותרה רק המצווה לשאול ברופאים (עי' רמב"ן ויקרא כו,יא). לא מצאתי שמצוות 'עשה לך רב' דוחה פיקוח נפש. יש מקום לפניות כאלו כשמדובר בהכרעה הלכתית. כמובן, יש צורך בבקשת ברכה, אבל אין בכך הצדקה לדחות טיפול רפואי דחוף, אפילו לזמן קצר" .
כך גם פסק הרב אריאל, לשעבר רבה הראשי של רמת גן: "רב אינו רופא, ובמקרים בהם יש רופא הקובע כי יש לנהוג כך וכך, במצבי חירום, אין מקום כלל לפנות לרב ומי שפונה ומעכב בכך את הריפוי הריהו שופך דמים".
תופעה פסולה זו של התייעצות עם הרב במצבים דחופים יש למגר ויפה שעה אחת קודם. ייעוץ רבני רפואי יכול ולעתים רצוי שיינתן כשמדובר בטיפול/ניתוח אלקטיבי, שם הזמן עומד לרשות החולה ומשפחתו. אך בשום אופן אסורה הפנייה לרב היועץ כשמדובר על פי דעת הרופא במצב חירום. יתרה מכך, היינו מצפים מאותם רבנים העוסקים בייעוץ רפואי שיוציאו קריאת כיוון לציבור בקול צלול ובאופן ברור ביותר, שבנסיבות שתוארו ודומיהם, ועקרונית, אם הרופא מחליט "עכשיו ניתוח", עליהם לציית לקביעתו מיד ולא לפנות לרבנים יועצים.